יום מקוון מספר 3:
במסגרת הלמידה המקוונת נחשפתי לשלוש תקופות בזמר העברי המשקפות מגמות שונות של התייחסות לרב תרבותיות. כשאני חושבת על התקופה השלישית אני רואה בה מגוון רחב של יצירה אישית, שאינה מזוהה פוליטית או עדתית אלא משקפת בחירות אישיות, חיפוש זהות ודרך. בהקשר זה בחרתי לצרף את הקישור לדיסק שהוציא מיכאל בן נעים, חבר מקהילת שמשית ושותף לדרך בהובלת קבלות השבת וטקסי החגים והחיים ביישוב. לפני כשנה וחצי הוציא מיכאל דיסק ובו שירים המבוססים על טקסטים מהמקורות היהודיים שהולחנו על ידו. לביצוע השירים חברו יחד אנשים מקהילת שמשית ובני משפחתו של מיכאל, כולל בנו אילון. הייתה לנו הזכות להיות שותפים באחד משירי הדיסק. השיר המצורף כאן הוא "ברכת כוהנים" שמבוצע על ידינו בקבלות השבת היישוביות. מבין שירי הדיסק זה השיר שהפך חלק בלתי נפרד מכל קבלת שבת שלנו, אנחנו מניחים כפות ידיים על ראש הילדים, מברכים את ילדינו בברכה העתיקה, וכשהם ניגשים להדליק נרות אנו שרים את השיר הזה.
במסגרת התקופה השנייה חשבתי על האלבום "אפר ואבק" שיצא לאור ב-1988 ומתאר את התחושות של בני הדור השני לניצולי השואה. האלבום מתבסס על חוויותיהם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד כבני הניצולים. יש בו ביטוי לתחושות של קבוצה מסוימת בציבור הישראלי, בני הדור השני לניצולי השואה, ובעקבותיו נוצרו גם סרטים העוסקים בשאלות הדור השני כמו סרטה של אורנה בן דור "בגלל המלחמה ההיא". השיר מייצג את התקופה השנייה, אך למרות זאת גם בדורנו יש רבים המוצאים בו הד לרגשותיהם בשל העיסוק בשואה שניתן לו ביטוי פתוח ומועצם מאז שנות השמונים.
שירי התקופה הראשונה יוצרים לעתים קרובות תחושת שובע. כבר שמענו אותם רבות, לעתים יותר מדי, ובכלל: "מי מזדהה היום עם טקסטים שנכתבו בגוף ראשון רבים?!" לפני כשבוע במסגרת לימודיי במכון הרטמן נחשפתי מחדש לרעיון שילובו של "מגש הכסף" בטקסי יום הזיכרון ובטקסי מעבר שבין יום הזיכרון לבין יום העצמאות. היות ששורות אלו נכתבות יומיים לפני יום הזיכרון מצאתי לנכון להתייחס לשיר זה. זהו שיר שנכתב מיד לאחר כ"ט בנובמבר וחזה את האובדן הגדול שיהיה במלחמה. תחושת המגויסות והנכונות למען מטרה ועם זאת הבנת המחיר הכבד שבהקרבה זו מוצאות את ביטויין בשיר, ויתרה מכך - השיר מתאר כמעט במדויק את מה שקרה ובכך יש בו אלמנט נבואי. במסגרת ההתכנסות במכון הרטמן שמענו את רני יגר, ממובילי "בית תפילה ישראלי", מבצע את "מגש הכסף" בקריאה בטעמים כמו הפטרה בבית הכנסת ובכך הופך את השיר הישן למשהו רלוונטי גם לתקופה הראשונה וגם לתקופה השלישית.
אני מצרפת שני קישורים: הראשון - ביצוע של יהורם גאון ל"מגש הכסף" בלחן של נחום הימן, האופייני לתקופה הראשונה, והשני - קישור לקריאת "מגש הכסף" בטעמים כמו קריאה בתורה, האופייני לתקופה השלישית. רני הפנה את תשומת לבנו לכך שאותם נכסי צאן ברזל ישראליים ייעלמו מחיינו בדיוק כפי שנעלמו המקורות היהודיים לשנים ארוכות אם לא ניתן להם ביטוי בחיינו. אמירה זו הביאה אותי לחשוב אולי צריך להחזיר את הטקסט הזה לחיינו. בקישור השני נראה את בית תפילה ישראלי באירוע הבדלה שבין יום הזיכרון ליום העצמאות. בהשראתם אנו מנסים השנה לראשונה ליצור מפגש כזה בשמשית, עליו אני שוקדת בימים אלו.
בעקבות העיון במצגת חשבתי על התופעה הזו של "ארפנד לנד". מעולם לא שמעתי על הלהקה הזו וגם לא ראיתי את הכתבה בחדשות. הקישורים היו מרתקים והובילו אותי למחשבה על כוחה של אמנות לשנות מציאות. מרגש לראות איך מוזיקה מפרקת חומות של איבה ומאפשרת שיח קרוב מתוך אמונה שיכול להיות אחרת. הייתי מביאה זאת לתלמידים, ומציעה להם להגיב על התופעה המיוחדת הזו. מעניין לראות כי הצמיחה במקום קשה כמו יפו הצמיחה כיוונים של תקווה ולא של ייאוש ואיבה. והייתי מציעה לבתי שהולכת לשרת גלי צה"ל מהקיץ הקרוב להתייחס לתופעה הזו שצמחה כל כך קרוב למקום משכנם.
במסגרת הלמידה המקוונת נחשפתי לשלוש תקופות בזמר העברי המשקפות מגמות שונות של התייחסות לרב תרבותיות. כשאני חושבת על התקופה השלישית אני רואה בה מגוון רחב של יצירה אישית, שאינה מזוהה פוליטית או עדתית אלא משקפת בחירות אישיות, חיפוש זהות ודרך. בהקשר זה בחרתי לצרף את הקישור לדיסק שהוציא מיכאל בן נעים, חבר מקהילת שמשית ושותף לדרך בהובלת קבלות השבת וטקסי החגים והחיים ביישוב. לפני כשנה וחצי הוציא מיכאל דיסק ובו שירים המבוססים על טקסטים מהמקורות היהודיים שהולחנו על ידו. לביצוע השירים חברו יחד אנשים מקהילת שמשית ובני משפחתו של מיכאל, כולל בנו אילון. הייתה לנו הזכות להיות שותפים באחד משירי הדיסק. השיר המצורף כאן הוא "ברכת כוהנים" שמבוצע על ידינו בקבלות השבת היישוביות. מבין שירי הדיסק זה השיר שהפך חלק בלתי נפרד מכל קבלת שבת שלנו, אנחנו מניחים כפות ידיים על ראש הילדים, מברכים את ילדינו בברכה העתיקה, וכשהם ניגשים להדליק נרות אנו שרים את השיר הזה.
במסגרת התקופה השנייה חשבתי על האלבום "אפר ואבק" שיצא לאור ב-1988 ומתאר את התחושות של בני הדור השני לניצולי השואה. האלבום מתבסס על חוויותיהם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד כבני הניצולים. יש בו ביטוי לתחושות של קבוצה מסוימת בציבור הישראלי, בני הדור השני לניצולי השואה, ובעקבותיו נוצרו גם סרטים העוסקים בשאלות הדור השני כמו סרטה של אורנה בן דור "בגלל המלחמה ההיא". השיר מייצג את התקופה השנייה, אך למרות זאת גם בדורנו יש רבים המוצאים בו הד לרגשותיהם בשל העיסוק בשואה שניתן לו ביטוי פתוח ומועצם מאז שנות השמונים.
שירי התקופה הראשונה יוצרים לעתים קרובות תחושת שובע. כבר שמענו אותם רבות, לעתים יותר מדי, ובכלל: "מי מזדהה היום עם טקסטים שנכתבו בגוף ראשון רבים?!" לפני כשבוע במסגרת לימודיי במכון הרטמן נחשפתי מחדש לרעיון שילובו של "מגש הכסף" בטקסי יום הזיכרון ובטקסי מעבר שבין יום הזיכרון לבין יום העצמאות. היות ששורות אלו נכתבות יומיים לפני יום הזיכרון מצאתי לנכון להתייחס לשיר זה. זהו שיר שנכתב מיד לאחר כ"ט בנובמבר וחזה את האובדן הגדול שיהיה במלחמה. תחושת המגויסות והנכונות למען מטרה ועם זאת הבנת המחיר הכבד שבהקרבה זו מוצאות את ביטויין בשיר, ויתרה מכך - השיר מתאר כמעט במדויק את מה שקרה ובכך יש בו אלמנט נבואי. במסגרת ההתכנסות במכון הרטמן שמענו את רני יגר, ממובילי "בית תפילה ישראלי", מבצע את "מגש הכסף" בקריאה בטעמים כמו הפטרה בבית הכנסת ובכך הופך את השיר הישן למשהו רלוונטי גם לתקופה הראשונה וגם לתקופה השלישית.
אני מצרפת שני קישורים: הראשון - ביצוע של יהורם גאון ל"מגש הכסף" בלחן של נחום הימן, האופייני לתקופה הראשונה, והשני - קישור לקריאת "מגש הכסף" בטעמים כמו קריאה בתורה, האופייני לתקופה השלישית. רני הפנה את תשומת לבנו לכך שאותם נכסי צאן ברזל ישראליים ייעלמו מחיינו בדיוק כפי שנעלמו המקורות היהודיים לשנים ארוכות אם לא ניתן להם ביטוי בחיינו. אמירה זו הביאה אותי לחשוב אולי צריך להחזיר את הטקסט הזה לחיינו. בקישור השני נראה את בית תפילה ישראלי באירוע הבדלה שבין יום הזיכרון ליום העצמאות. בהשראתם אנו מנסים השנה לראשונה ליצור מפגש כזה בשמשית, עליו אני שוקדת בימים אלו.
בעקבות העיון במצגת חשבתי על התופעה הזו של "ארפנד לנד". מעולם לא שמעתי על הלהקה הזו וגם לא ראיתי את הכתבה בחדשות. הקישורים היו מרתקים והובילו אותי למחשבה על כוחה של אמנות לשנות מציאות. מרגש לראות איך מוזיקה מפרקת חומות של איבה ומאפשרת שיח קרוב מתוך אמונה שיכול להיות אחרת. הייתי מביאה זאת לתלמידים, ומציעה להם להגיב על התופעה המיוחדת הזו. מעניין לראות כי הצמיחה במקום קשה כמו יפו הצמיחה כיוונים של תקווה ולא של ייאוש ואיבה. והייתי מציעה לבתי שהולכת לשרת גלי צה"ל מהקיץ הקרוב להתייחס לתופעה הזו שצמחה כל כך קרוב למקום משכנם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה